יש אירוניה די משעשעת בזה שנתקלתי במודעה ממומנת באינסטגרם, שבה בחור נלהב מנסה לשכנע אותי להוריד אפליקציה, שהמטרה שלה היא שאני לא אראה יותר מודעות באינסטגרם.
העבודה (והכיף) שלי ביומיום היא קריאייטיב, סטוריטלינג, תוכן וקמפיינים.
אני אוהבת לחשוב לעומק, לנתח מסרים, לנסח מטרות, לבנות בריפים לקמפייני מודעות ולבדוק מה תפס את העין, מה עבד ומה עוד כדאי לנסות.
עם כל הכבוד לקמפיינים ממומנים, ה-Real Deal בעיניי זה תוכן אורגני.
כשעושים אותו טוב, לא צריך לשים שקל אחד על טראפיק או אינגייג׳מנט. והוא תמיד ירגיש יותר אמיתי, גם במובן הכי בסיסי – אין לו את הכפתור שאומר ״תלחצי כאן״.
דיסקליימר – אני לגמרי נותנת קרדיט ל״בוסט״ שקמפיינים ממומנים נותנים, וזה גם כלי ממש חזק ללידים ומכירות. מה גם שברוב המקרים אין לנו את כל הזמן שבעולם, וככה זה עובד היום.
אבל, מה יקרה אם מחר בבוקר המון אנשים פשוט יחליטו שנמאס להם לראות מודעות ישימו כמה שקלים בחודש ולא נוכל לטרגט אותם יותר?
מה אנחנו כמשווקים אמורים לעשות ביום שבו הכפתור של מרכז המודעות יהיה חסר תועלת?
אז אמרתי יאללה, אני חייבת לבדוק את זה ולענות על השאלות שלי.
הורדתי את האפליקציה
האפליקציה נקראת SocialLite (לא ממומן חחח).
תהליך האונבורדינג ארוך, מלא בשאלות והרגשתי שזה היה קצת טו מאצ׳ ולא הכרחי לתהליך. בשלב מסוים הייתי בטוחה שהם פשוט מחקו לי את הפרסומות מהאפליקציות ודי נבהלתי.
ואז זה המסך הציג את הזמן שאני מבזבזת (או משקיעה) על גלילה: 21 שנים מהחיים שלי. נכון, יכול להיות שהחישוב לא הכי מדוייק כי גם לחצתי שם על כל מיני מספרים בשביל להתקדם בתהליך, אבל עדיין הגבתי עם מגננה: "טוב, נו, זה בשביל עבודה. כל הסקרולינג שלי הוא מקצועי״ אבל אז גם הרגשתי קצת לא נעים. אז קיבלתי שיעור קטן שדחף אותי להפחתה של גלילה וקצת יותר רגשות אשמה.
בקיצור, וול דאן על החלק הזה. לקחתי את ההשראה.
רגע האמת: שווה משהו או חארטה?
בסוף זה לא עבד בכלל כמו שדימיינתי. נכנסתי לאינסטגרם, הפיד נראה כרגיל.
מסתבר שכדי שזה באמת יפעל, צריך להיכנס דרך הממשק פנימי שלהם ולהתחיל להפעיל הגדרות.
כל הרעיון בלהיכנס לאינסטגרם עם כוונת גלילה, זה היתרונות של הפלטפורמה: התרגלתי אליה, היא נוחה לי, לפעמים אני מקליקה עליה כמעט בלי להיות מודעת לזה.
בנוסף, אני עובדת עם כ״כ הרבה חשבונות דרכה – אז אין סיבה שאמחק אותה.
ברגע שאני צריכה להיכנס לאפליקציה אחרת, זה מאבד את המטרה שלשמה התכנסנו.
הסיפור הגדול: פער מעמדות, פער טכנלוגי וכנראה גם פער דורי. מה קורה כשהמסך באמת ייסגר?
האפליקציה הזאת ספציפית היא אולי ניסיון מסורבל, אבל היא עדיין מסמנת על מגמה.
ביוטיוב זה ככה כבר שנים, ואנשים שמשלמים לא רואים פרסומות.
וכמובן ספוטיפיי ששהשיקו עם המודל הזה ורצים ככה מאז ועד היום, חוסמי פרסומות בדפדפנים קיימים כמעט מאז שהאינטרנט קיים והאחרונים והמשמעותיים לחזק את המגמה, הם OpenAI שהשיקו מערכת פרסום בצ׳אט שמראש לא מפרסמת לאנשים עם מנוי.
זה עולם הולך ומתרחב שבו אנשים שמבינים איך לעשות את זה, ואנשים שמוכנים לשלם על זה – חוסמים את המפרסמים מהפיד שלהם.
ואגלה לכם סוד? אלה שמשלמים את המנויים, אלה שיודעים איך לחסום את הפרסומות – הם הרבה פעמים הקהל שמותגים מאוד רוצים להגיע אליו.
האפליקציה הזו היא פשוט עוד כלי בתהליך המוות האיטי של הפרסום הממומן, ועוד אבן בבניין החשוב של תוכן אורגני איכותי.
להסתמך רק על ממומן זה לא מגניב, וגם לא יוצר לכם נכס מניב
זו תזכורת לכל מי שמתעסק בשיווק:
אנשים לא יחסמו תכנים שהם שמחים ורוצים לראות.
הקהלים שלנו רוצים לקבל ערך דרך הומור, יצירתיות, שנינות, סטוריטלינג ואת התחושה שהם חלק ממשהו.
כדי להגיע לשם, אנחנו צריכים להמשיך תמיד ללמוד, לגלות, לחקור, לשאוב השראה.
ואם כבר דיברתי על סטוריטלינג, אתחבר למסר של החברים שלנו מ-Leave a Mark: ברגע שיש לך סיפור ליבה חזק – כבר פירקת את החסמים שקשורים בפחד של ״מה יהיה״.
אנחנו מתעסקים בתחום שהכל משתנה בו, כל הזמן. לכן, ככל שהבסיס שאנחנו בונים יהיה חזק יותר – כך גם הבניין שלנו.
תיעדתי את כל התהליך בסרטון קצר – מוזמנים להגיב עליו ולשתף במחשבות שלכם!
